מרכז סדנאות יוגה, מדיטציה וזן באי Paros שביוון. תכנית הפעילויות של Tao’s כוללת פעילויות יומיות, סדנאות, סמינרים ותכנית Work & Study המיועדת לשהייה לטווח ארוך. שיעורי יוגה וצ'י-קונג, מפגשי זן ומגוון מדיטציות כלולים בפעילויות היומיות המתקיימות במרכז. לוח הסדנאות של המרכז מורכב ממגוון רחב של סדנאות, החל בסדנאות זן כמו WalkingThroughWalls ו-Life Management עם זן מאסטר ניסים אמון, דרך סדנאות מדיטציה ותראפיה, סדנאות יוגה, סדנאות תנועה וריקוד, סדנאות נשים ועוד. במרכז בר-קפה ומסעדה המשלבת מטבח ים-תיכוני ואסיאתי, ואלו מהווים את הלב החי של המקום, החל באוכל המשובח, דרך אוזו על טרסת המסעדה אל מול הים, וכלה במסיבות ומוסיקה חיה. ההשתתפות בפעילויות המרכז אינה דורשת ידע או נסיון מוקדם, והיא פתוחה לכולם. מרבית הסדנאות מוצעות בחבילה של סדנה + לינה, ומספר המקומות בהן מוגבל. לפיכך, מומלץ להירשם לסדנאות השונות מוקדם ככל הניתן כמו גם כדי להבטיח מקום ומחיר סביר בטיסות לאתונה ובטיסות הפנים לפארוס, במיוחד בחודשי האביב והקיץ. מלבד השתתפות בסדנאות ניתן פשוט להצטרף לפעילויות השוטפות, ולשלב חופשה מקסימה בהרפתקה פנימית מאתגרת ומעשירה, ליום, לשבוע או לחודש. מרכז Tao’s דואג לכל סידורי השהייה של אורחיו, כולל הזמנות חדרים ורכב.  למידע נוסף והרשמה, נא כיתבו ל: taos@taos-greece.com  Tao’s Center

המדיטציה הנלמדת ביוון נקראת בשפת הפאלי – אנאפאנאסטי (anapanasati) הפירוש המילולי משהו כמו ריכוז בנשימה- . mindfulness of breathing האינפורמציה שאני מביא כאן נאספה במשך מספר שנים ממרכזי לימוד וממורים במזרח הרחוק ובאי פארוס שביוון, מקריאת ספרים, ומהתנסויות שונות. זוהי שיטת מדיטציה בסיסית אותה לימד סידהרתה גואטמה (הידוע כ"בודהה"), אך הייתה ידועה גם לפניו. היא פועלת על פי כמה עקרונות פשוטים. המדיטציה כשלעצמה אינה קשה לביצוע, אפשר לומר שהחלק הקשה כאן הוא ההתמודדות של המודט (עושה המדיטציה) איתה, או יותר נכון ההתמודדות של מבצע התרגול עם המחשבות והרגשות הסובייקטיביים שלו עצמו. כמו כן תלויה הצלחת המדיטציה במידת הרצון, הסבלנות ויכולת הריכוז של המודט בזמן הביצוע. מדיטציות אינן עובדות תמיד באותה מידה של הצלחה, שינויי מצב הרוח, מצב הגוף או התודעה, המתרחשים באופן טבעי אצל כל אדם, משפיעים על אופי המדיטציה, אך ברוב המקרים תורם התרגול להרגעת הגוף והנפש, לשיפור יכולת הריכוז ולתפקוד טוב יותר בכל המובנים. שיטות מדיטציה שונות פועלות על פי עקרונות זהים : ריכוז המחשבות למוקד אחד, זו יכולה להיות מנטרה, ריכוז בבעיה מסויימת, ריכוז המחשבות באזורים שונים בגוף או מחשבה על מצבים דימיוניים. במדיטציה הזו הריכוז הוא בנשימה.  
 

הנשימה מלווה אותנו מהיום שבו הגענו לעולם, בכל מה שעברנו ועוד נעבור היא הייתה ותהייה שם איתנו, לפחות בכל זמן שאנחנו נהייה. היא מסמלת משהו יותר בסיסי, ראשוני ויציב בקיום שלנו, משהו שפחות תלוי במחשבות חולפות ובשינויים רגשיים, שלהם לפעמים אנחנו מייחסים כל כך הרבה חשיבות. זה לא מקרה שבהרבה שפות המילים נשימה ונשמה דומות.

הניסיון להתרכז רק בנשימה מהווה שאיפה להתקרב לאותו מקום פשוט ובסיסי, ולהתרחק מכל אותן מחשבות ומצבי רוח חולפים המשבשים את תפיסת המציאות וראיית האמת כפי שהיא באמת. 

מדיטציה מתקשרת באופן אסוציאטיבי לדברים שהיא לא בהכרח קשורה אליהם באופן ישיר, יהודים רבים נרתעים ממדיטציה ורואים בתרגול סוג של עבודה זרה. חשוב לציין שאת המדיטציה ניתן להפריד מכל קשר לאמונה ולדת, ולראות אותה כשיטה, כמו תרגול של פעילות גופנית, או איזשהו סוג של התעמלות, שיטה שבעזרתה ניתן להרגיע את המחשבות, לשפר את יכולת הריכוז, או להרפות את השרירים. בשביל לעשות מדיטציה לא צריך להחזיק בדעה מסוימת או לוותר עליה, להאמין במשהו מסוים או להפסיק להאמין בו, להיות שייך לעם מסוים, או שייך לעם אחר. אירגונים וגורואים רבים בעולם מנסים ליצור את הרושם שסודות המדיטציה שמורים למעטים ואין ללמוד אותה ללא מורה או ללא עזרתו של אירגון זה או אחר, אמנם רצויה הדרכה מסוימת וליווי אך ניתן גם ללמוד לבד ולא חייבים לשלם על זה כסף. בודהה לדוגמא לימד בחינם כל מי שרצה ללמוד וכמו כן עושים נזירים בודהיסטים רבים ומורים במערב, העברת הידע והעזרה לאלה שרוצים לתרגל נחשבת לזכות גדולה גם אם אין תרומה חומרית בצידה. תרגול מדיטציה אינו מחייב שינוי באורחות החיים ולא חייב לקחת יותר מעשר- עשרים דקות ביום. אפשר לקבוע שהשינוי שיחול במי שעושה מדיטציה הוא -  שהוא יהיה יותר טוב בלהיות מה שהוא יותר טוב. 

הזמן 

הזמנים הטובים ביותר למדיטציה הם: לפני ובמשך הזריחה, ולפני ובמשך השקיעה. הלילה הוא לא הזמן האידיאלי למדיטציה. את משך המדיטציה והתדירות בה יש לתרגל לא ניתן לקבוע במספרים מפני שאלו הם נתונים המשתנים מאדם לאדם ומושפעים מגורמים רבים ושונים. ניתן להשוות מדיטציה לכושר- אם מתחילים בהתלהבות ועושים כל יום, ויותר מדי, זה עלול להביא למצב שבו לא עושים בכלל, אז עדיף פחות אבל לאורך יותר זמן. עדיף יותר מעשר דקות ולא יותר משעה בכל פעם, אלא אם כן אתם יודעים מה אתם עושים.  

המקום-

צריך להיות מקום שקט, אם אפשר בטבע, בסביבת עצים, בים, המקום צריך להיות נוח [ יוון והאי פארוס, אולי מהמקומות המומלצים ביותר בעולם למדיטציה] , עם כמה שפחות גורמים שעשויים למשוך את תשומת הלב שלו (או שלה). בהרבה מקרים המקום האידיאלי לביצוע התרגול הוא הבית. בבית עדיף על שטיח או על הרצפה מאשר על מיטה או על ספה, בטבע עדיף על האדמה ובחוף ים על החול. אפשר לעשות מדיטציה גם במקומות ותנאים שהם לא אידיאליים, כמו באוטובוס למשל, בישיבה רגילה, אבל אז סביר להניח שהמדיטציה תהיה פחות אפקטיבית והתוצאות לא יהיו מדהימות .  

אנרגיות 

כפי שציינתי קודם לא חייבים להאמין בתאוריות מזרח אסייתיות או ניו-אייג'יות כאלו או אחרות המדברות על אזורי אנרגיה בגוף ובסביבה. אך המלה "אנרגיה" יכולה לכלול כמה גורמים ולתאר בכלליות אוירה מסוימת או מצב תודעה מסוים. ניתן להגיד לדוגמא שבזמן הזריחה יש "אנרגיות" טובות יותר למדיטציה ובלילה "אנרגיות" אחרות, או שעדיף לשבת קרוב לאדמה כדי להרגיש את ה"אנרגיה" של הטבע. למי שמאמין במרכזי אנרגיה או בצ'אקרות מדיטציה יכולה לשחרר חסימות ולשפר את התנועה האנרגטית. לאלה שמתרגלים מדיטציה ידועה השפעה חיובית על הסביבה בה הם נמצאים. 

מתי לא לעשות- אחרי ארוחה כבדה, כשהגוף עסוק בעיכול, המדיטציה לא תהיה מוצלחת – גם לפני האוכל במצב של רעב יהיה קשה להתרכז. -בזמן מחלה או בהריון לא מומלץ לעשות מדיטציה.  מדיטציה אינה אפקטיבית תחת השפעת סמים, אלכוהול, או כימיקלים אחרים המשנים את מצב התודעה. סמים ומדיטציה אינם משתלבים, והם מהווים בעצם פעולות מנוגדות. המדיטציה היא דרך להגיע לתפיסת המציאות בעוד הסמים רק מרחיקים את התודעה ממנה. כשיש איזשהו משבר קיצוני, או טראומה או כל דבר שמעסיק את הנפש באופן יותר מדי אינטנסיבי, עדיף לא לעשות מדיטציה. חשוב להדגיש שמדיטציה היא לא דבר שאפשר לכפות בכוח, ולא צריך להילחם עם הגוף או הנפש יותר מדי אם זה לא בא באופן טבעי.    

אביזרים- שטיח, מחצלת, שמיכה(אם קר) כריות-לייצוב הרגליים והגב, נרות- מבלי להיכנס למשמעויות מיסטיות שיש לנר, אפשר להגיד שתאורת הנרות שונה מתאורת החשמל, ומשרה אוירה אחרת שעוזרת לסמל כניסה למצב אחר, מצב השונה במהותו ממצב עירות רגיל. הקטורת גם היא משרתת את אותה המטרה. יש לבחור קטורת טובה שמיוצרת מחומרים יותר טבעיים ללא כימיקלים. רצוי שהבגדים יהיו נוחים, חמים, לא צמודים ולא מסורבלים, ניתן לשים שעון בטווח ראיה.  

הישיבה. על מנת להביא לכך שכל שרירי הגוף יהיו במצב של מנוחה, יש לשבת בצורה שתאפשר זאת, עוד תנוחה שבה מתקיים התנאי הזה היא שכיבה, אך השכיבה מזוהה יותר עם שינה, ולכן כשמודטים בשכיבה יש סיכוי גבוה להירדם.

הישיבה האופטימאלית היא בתנוחת לוטוס מלא, בה רגל שמאל מונחת על ירך ימין וההיפך, (קשה), בישיבת חצי לוטוס רק רגל אחת מונחת על הירך בעוד הרגל השניה על הרצפה (פחות קשה). והישיבה הבורמזית או המזרחית (כולם מכירים) שהיא הפשוטה ביותר לביצוע, בה שתי הרגליים על הרצפה בזו אחר זו. 

לאחר שהבאתם את הגוף למצב של ישיבה נוחה ויציבה צריך לוודא –

א. שכל השרירים ברגליים, בגב, ובבטן רפויים

ו- ב.  שניתן לשבת באותה תנוחה לאורך כל זמן המדיטציה מבלי לסבול מכאבים מיותרים. אפשר לשים כריות מתחת לרגליים כדי לתמוך בהם. הגב צריך להיות זקוף ונוטה קדימה, כך שכל החלק העליון של הגוף כאילו נשען על החלק התחתון בשיווי משקל מושלם. הראש נח על הצוואר בצורה שבה השרירים רפויים. הידיים יכולות לנוח על הברכיים. יש ליצור מין צורת פירמידה בה הרגליים הן בסיסה והראש בקודקוד, כך שגם במבט צד וגם במבט על ייראה הראש במרכז. ניתן להצמיד שלוש אצבעות לאגודל ולהפנותן כלפי מעלה כשגב היד נח על הברך(לא חייבים). אם יש קושי בהטיית הגב קדימה, אפשר לתמוך באגן על ידי כריות. ישיבה טובה היא ישיבה נוחה, שבה אין לחץ או כאב בשום מקום, בה שרוי הגוף בשיווי משקל מושלם, ובה כל השרירים נמצאים במצב מנוחה.

בדרך כלל הבעיות הן ברגליים באגן ובגב, ואם כריות ושמיכות לא עוזרות, צריך להגיע לאיזו שהיא פשרה בין המצב האופטימאלי לבין מצב פחות נכון ויותר נוח, אך שוב יש להימנע מלשכב. טבעי שבמדיטציות הראשונות הגוף כאילו מורד בישיבה הזאת שהוא לא רגיל אליה, ויש קצת כאבים, אך זוהי תופעה ששוכחת ככל שמתרגלים יותר, עד שמגיעים למצב בו הישיבה הופכת למצב גופני טבעי שניתן להיכנס אליו בקלות ולהישאר בו לאורך זמן.

מדיטציה בשלושה שלבים 

שלב ראשון- בשלב הראשון יש להתרכז בכניסה ל"מצב". קודם כל יש לוודא שכל התנאים האפשריים למדיטציה טובה מתקיימים, לכבות טלפונים, אורות, ומכשירים שעושים רעש, להדליק נרות וקטורת, ולשים שעון בטווח ראיה. הישיבה היא השלב הבא, ניתן להשתמש בכריות כדי להגיע לישיבה האופטימאלית, אז לעצום עיניים ולוודא שהגוף נמצא במצב של מנוחה ושום חלק בו אינו נתון ללחץ, כאב או אי נוחות. ניתן למקד את תשומת הלב בכל מקום בגוף שאינו נמצא במנוחה, הרגליים, שרירי הגב, הכתפיים, ותוך כדי נשימות עמוקות, לנסות להתרכז באותה נקודה עד שהיא מגיעה להרפיה. אפשר לרכז את המחשבה לנקודות שונות בגוף, מהראש עד הרגליים, להתמקד בכל איבר עד שהמתח בו עובר, חשוב להתעכב על שרירי הפנים, עפעפיים, לחיים, מצח, מפני ששרירי הפנים נתונים לשינויים של מצבי רוח. הפניית תשומת הלב לשרירים אלה עוזרת בהעלאת מצבי רוח מהתת-מודע ושחרור המתחים הקשורים בהם. השלב הראשון מסתיים לאחר שכל אברי הגוף נמצאים במצב של מנוחה, קצב הנשימה מתייצב, וקצב פעולת הלב, באופן טבעי, במצב של חוסר פעולה, מאט. השלב הראשון מתמקד בהשתקה, כביכול, של הגירויים החיצוניים, או יותר נכון התעלמות המודע מניתוח אינפורמציה הזורמת אליו מן החושים, בשלב זה עוברת התודעה מהתעסקות בעולם החיצון- פנימה. 

שלב שני (המדיטציה עצמה) 

השלב הבא, לאחר שהושג התנאי הראשון, מנוחת הגוף, מגיע השלב החשוב במדיטציה והוא הטיפול במחשבות. בשלב זה יש להתרכז רק בנשימה ולהתעלם מכל מחשבה אחרת, עדיף לנשום דרך האף עם פה סגור, אפשר לספור עשר נשימות שיהיו יותר עמוקות מהרגילות, ולהתרכז רק בהן, לפעמים זה עוזר בכניסה למצב. זהו החלק הקשה של המדיטציה, עד כמה שזה נשמע פשוט להתרכז בדבר אחד, זה לא קל ולא טבעי למוח, בעיקר למוח המודרני שמורגל לכל כך הרבה גירויים, שינויים, וחילופי עניינים. לרוב מה שקורה הוא שבמשך כמה שניות או דקות נשארות המחשבות ממוקדות בנשימה, ואז מתחילות לנדוד לדברים אחרים, ובאותה הנקודה בה זה קורה, אנחנו לא מודעים לעצמנו בכדי להחזיר את תשומת הלב לנשימה, ונסחפים עם מחשבות עד שתופסים שאנחנו במדיטציה ורק אז חוזרים לריכוז, זהו תהליך טבעי ולא צריך להילחם בו, פשוט להחזיר בכל פעם את המודעות אל הנשימה מחדש. אם הנשימה היא דבר מופשט מדי מכדי להתרכז בו, אפשר להתמקד בנקודה פיזית כמו קצה האף או הריאות או לדמיין את האוויר שנכנס ויוצא. מה שחשוב הוא לתת למה שקורה לקרות ולחלוף ולהישאר בריכוז על הנשימה.

המחשבות שעולות הן מתחים שמתפרקים, צריך לתת להן לעבור מבלי להיכנס אליהם. קיימת עוד תופעה מאד שכיחה שמתרחשת בזמן מדיטציה, דווקא כשמנסים להתרכז, עולות המחשבות הכי מדהימות, רעיונות גאוניים, פתרונות לבעיות, פתאום נזכרים בדברים חשובים ורגשות חזקים עולים, לגבי כל אותן מחשבות ורגשות הדין הוא אחד – להתעלם מהם ולהמשיך. גם זיכרונות עולים, ולפעמים חזקים שגורמים לאיבוד הריכוז. מדיטציה פירושה גם התבוננות, היא מצב בו ניתן להתבונן במתרחש מבלי להגיב. כשעולה רגש חזק יכולה הנשימה להתקצר ודפיקות הלב עשויות להתחזק, יש לצפות בתהליך כאילו הוא עובר בגוף אחר ולתת לרגש לחלוף בעוד המודעות נשארת יציבה. עוד תחושה שעולה בזמן מדיטציה היא משהו שקשה לתאר במילים, מין הרגשה טובה שמתפשטת בכל גוף שאפשר להגדיר כסוג של high- או עונג או משהו כזה, גם מהדברים הטובים שקורים בזמן המדיטציה צריך לדעת להתעלם ולהמשיך להתרכז בנשימה, ולא לנסות להיכנס אליהם או לרדוף אחריהם. תפישת הזמן במדיטציה יכולה להשתנות, ניתן מדי פעם לפתוח עיניים ולהציץ בשעון. אורך השלב הזה, השלב השני, הוא בעצם אורך המדיטציה, האיכות של המדיטציה משתנה ותלויה בגורמים רבים, שלא תמיד יש לנו שליטה עליהם. לאחר שעוברים את שלב הכניסה מגיעים לשלב בו הנשימות יציבות, המחשבות הופכות עמוקות יותר ופחות תזזיתיות והריכוז שולט, ניתן להשוות את התודעה לים : למעלה יש גלים וסערות ובעומק שקט ויציבות. בשלבי מדיטציות מתקדמות יותר המשימה היא לא רק להיכנס לאותו מצב אלא גם לפעול ממנו. 
 

שלב שלישי (חזרה למצב רגיל)   

בזמן המדיטציה הגוף והנפש שרויים במצב מיוחד בו הדופק מאט, הנשימות מתארכות ובו הגוף נזקק לפחות חמצן, זהו מצב שלא בריא לקום ממנו בבת אחת, וכמו שלהגיע אליו לוקח קצת זמן, גם לצאת ממנו ייקח זמן, בשלב זה צריך לעבור מריכוז בלעדי בנשימה למצב עירות רגיל, אפשר לשבת כמה דקות בעיניים עצומות, לתת למחשבות הרגילות לחזור, להתמתח, לחלץ את העצמות, ולהמשיך לשבת כך כמה שניות או דקות, תלוי בעומק המדיטציה